לבוצ'ניק נ' בר דרור 91 בע"מ

החלטה (מתוקנת) (בהתאם להחלטה מיום 2.7.2014)

מהו שכרה "הקובע" של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים והפרשי ההפרשות לפנסיה להן היא זכאית בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעת וסיומה? זו השאלה הדרושה להכרעה במסגרת פסק הדין החלקי.

במסגרת הדיון בשאלת ה"שכר הקובע" נכריע בטענות הצדדים בנוגע להיקף המשרה שעל פיו חושב שכר היסוד ששולם לתובעת ובנוגע לרכיבי השכר שיש לכלול ב"שכר הקובע" לצורך חישוב הזכויות.

הרקע העובדתי

הנתבעת מנהלת מוסד סיעודי לאנשים עם מוגבלות שכלית בכפר סבא (להלן: המוסד).

התובעת, מטפלת (לטענתה - מטפלת מוסמכת הגם שלא הוצגה תעודה בעניין), עבדה אצל הנתבעת בתפקיד כוח עזר טיפולי במוסד החל מיום 1.4.1994 ועד ליום 28.2.2010, שבו הפסיקה את עבודתה בפועל עקב מצבה הבריאותי.

הנתבעת שילמה לתובעת דמי מחלה בחודש מרץ 2010.

העבודה במוסד התבצעה בשלוש משמרות – משמרת בוקר מהשעה 6:30 עד לשעה 14:00 (7.5 שעות), משמרת ערב מהשעה 14:00 עד לשעה 21:00 (7 שעות) ומשמרת לילה מהשעה 21:00 עד לשעה 6:30 (9.5 שעות).

הנתבעת הגדירה כ'משרה מלאה' משרה הכוללת 175 שעות. השכר החודשי עבור משרה מלאה חושב על פי משמרת בת 7 שעות כאשר השעה השביעית חושבה כשעה נוספת. כלומר, בחישוב השכר החודשי הובאו בחשבון 150 שעות רגילות (6 שעות משמרת x 25 ימים) ו-25 שעות נוספות (שעה אחת נוספת x 25 ימים) בשיעור של 125%.

כמו כן, לצורך תשלום התוספות לשכר (גמול שעות נוספות, משמרת ערב/לילה וגמול עבודה בחגים ובשבתות) חושב השכר השעתי על פי חלוקת השכר החודשי ב-175 שעות. כלומר, בפועל שולמה תוספת לשכר על בסיס שיעור שכר גבוה משכר יסוד.

בהקשר זה נציין כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע להיקף המשרה שקבעה הנתבעת (175 שעות לחודש), מחלוקת בה נכריע בהמשך.

שכרם של העובדים שולם על פי היחס שבין כל שעות עבודתם בפועל למשרה מלאה (175 שעות). בנוסף, אם העובדים עבדו למעלה מ-175 שעות בחודש שולם להם תשלום עבור עבודה בשעות נוספות; אם עבדו במשמרת ערב שולמה להם תוספת של 20% לכל שעת עבודה; אם עבדו במשמרת לילה, בחגים או בשבתות שולמה להם תוספת של 50% לכל שעת עבודה.

עם תחילת עבודתה של התובעת הוסברו לה תנאי העבודה הנהוגים בנתבעת, כפי שפורטו לעיל.

כמו כן, לבקשת התובעת ובשונה מהנהוג אצל הנתבעת, סוכם כי יופרשו עבור התובעת הפרשות לקרן הפנסיה מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: קרן הפנסיה) מהחודש הראשון לעבודה. בפועל החלה הנתבעת להפריש את ההפרשות לקרן הפנסיה בחודש דצמבר 1994.

נציין כי אין חולק שבסיום עבודתה של התובעת התברר כי הנתבעת הפרישה הפרשות בחסר לקרן הפנסיה וכי עליה לפצות את התובעת בגין מחדל זה. הצדדים נחלקו בשאלה מהו בסיס השכר על פיו יש לבצע את חישוב הפיצוי לו זכאית התובעת, מחלוקת לה נידרש בהמשך.

התובעת עבדה אצל הנתבעת בעיקר במשמרות לילה, בחגים ובשבתות בכל המחלקות כולל במחלקה הסיעודית. לטענת התובעת, במסגרת העבודה היה עליה להפעיל כוח על מנת לסייע למטופלים לעבור ממקום למקום ולהרימם ממקום מושבם למיטה וכתוצאה מכך נפגעה ידה הימנית הדומיננטית מכוח עילת המיקרוטראומה.

התובעת נבדקה על ידי רופא של קרן הפנסיה. לאחר הבדיקה נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 100%, אשר הוארכה מעת לעת. ביום 14.3.2012 הוארכה הנכות הזמנית עד לסוף חודש מרץ 2014.

להשלמת התמונה נציין כי ביום 22.5.2013 קבע המוסד לביטוח לאומי כי לתובעת דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 65% וזאת החל מיום 1.2.2012.

ביום 28.12.2010 פנתה באת כוח התובעת בכתב לנתבעת וביקשה העתק של הסכם העבודה; נתונים בנוגע למשכורת הקובעת שדווחה לקרן הפנסיה לצורך ההפרשות לתגמולים, נתונים בנוגע למועד בו החלו ההפרשות לקרן הפנסיה ונתונים בנוגע לימי החופשה ולימי המחלה העומדים לזכות התובעת; פירוט של סכום פיצויי הפיטורים.

הנתבעת השיבה לתובעת במכתב, בזו הלשון: